דלקת בשד
דלקת בשד היא מצב שכיח בקרב נשים מניקות. ממחקרים עולה כי 20%-3% מהנשים המניקות לקו בדלקת, בעיקר סביב שישה שבועות לאחר הלידה, אם כי דלקת יכולה להתעורר בכל שלב בהנקה.
תסמינים
תסמינים: אזור כלשהו בשד רגיש, אדום, נפוח, נוקשה, בליווי חום של 38.5 מעלות ומעלה, צמרמורת וכאבים בגוף כמו במחלת השפעת. בדרך כלל התסמינים יופיעו בשד אחד.
דלקת ללא זיהום חיידקי תיגרם בדרך כלל מהתפתחות של גודש או סתימה בצינורית חלב. החום בדלקת ללא זיהום חיידקי אינו גבוה וחולף כמה שעות לאחר התחלת הטיפול. דלקת עם זיהום חיידקי נגרמת לרוב מפצע על הפטמה או מדלקת ללא זיהום שהחריפה.
גורמי סיכון לדלקת בשד
הגורם העיקרי לדלקת בשד הוא סטאזיס של חלב, כלומר חלב שנשאר עומד בשד, שעלול להתפתח לדלקת. סטאזיס עלול להיגרם מהמצבים האלה:
התנהלות ההנקה – האכלות שאינן תכופות דיין, הנקות קצרות מדי, דילוג על הנקה, או הנקה משד אחד בכל האכלה
גמילה מהירה מדי מהנקה
גורמים הקשורים בתינוק – הצמדה לא תקינה, מציצה חלשה או לא מאורגנת ולא עקבית שאינה מאפשרת הוצאת חלב יעילה
מחלה של האם או התינוק
ייצור יתר של חלב – במצב זה השד נשאר מלא באופן קבוע וחשוף יותר לסטאזיס של חלב
גורמים נוספים:
לחץ על השד וצינוריות החלב (למשל מחזייה הדוקה מדי, שינה על השד, חגורת בטיחות וכו’)
שלפוחית הנקה (‘‘bleb’’- (milk blister: פתח צינורית שנסתם. נראה כנקודה לבה על הפטמה
פטמות פצועות – סדק עלול לאפשר כניסת חיידקים מחוללי זיהום ודלקת לרקמת השד
לחץ ועייפות מצטברים אצל האם
מבנה אנטומי של הצינוריות בשד שהופך אותו למועד יותר לסתימה
טיפול לא יעיל במצב של סתימה או דלקת
טיפול בדלקת
- מכיוון שסטאזיס של חלב הוא בדרך כלל הגורם העיקרי לדלקת, הטיפול היעיל ביותר הוא הוצאת חלב יעילה ובתדירות גבוהה, באמצעות הנקות תכופות תוך מתן קדימות לשד המודלק, או באמצעות שאיבה. לאחר ההנקה ניתן לעבור לסחיטה ידנית או לשאיבה כדי שהוצאת החלב מהצינורית שנסתמה יהיה מיטבי. ניתן להתחיל להניק או לשאוב את הצד השני, ולעבור לצד המודלק מיד כשהאם תחוש את רפלקס שחרור החלב או תראה את השד המודלק מטפטף חלב
- עיסוי האזור המודלק, תוך כדי הנקה או שאיבה או בין לבין. עיסוי יסייע להניע את החלב שבתוך צינוריות החלב לכוון פתחי הצינוריות שבפטמה
- ניתן להשתמש בתנוחות שונות כדי לשחרר סתימה תוך כיוון הסנטר או אף התינוק לאזור הסתימה
- שימוש בקומפרסים חמים לפני הוצאת החלב יכול לסייע לשחרור והגברת זרימת החלב בצינוריות, ויסייע בפינוי הצינורית שנסתמה.
- מנוחה והקפדה על תזונה ושתייה מספקת
במצבי דלקת כמויות החלב עלולות לרדת והרכב החלב וטעמו עשויים להשתנות. מדובר במצב זמני ובדרך כלל התינוקות ממשיכים לינוק על אף השינויים.
שימוש בתרופות בזמן דלקת בשד
השימוש במשככי כאבים, בייחוד נוגדי הדלקת מומלץ משתי סיבות עיקריות:
בזמן כאב חריף לא משתחרר אוקסיטוצין ברמות מספקות ולעיתים רפלקס שחרור החלב מעוכב. עם הפחתת הכאב יתרחש רפלקס שחרור החלב וזרימת החלב תוכל לשחרר את הסתימה בצינורית.
השימוש במשככי כאב נוגדי דלקת כאיבופרופן (אדויל ונורופן) מסייעים להפחתת המצב הדלקתי, ומשום כך הם עדיפים על נטילת משככי כאב כפראצטמול (אקמול). תרופות אלו מותרות בהנקה גם במינון המקסימלי המותר.
אם לא חל שיפור בטווח של 24-12 שעות לאחר ניסיונות הטיפול בדלקת, ייתכן שיהיה צורך לפנות לרופא לקבלת אנטיביוטיקה מתאימה ובטוחה בהנקה. בד בבד עם נטילת האנטיביוטיקה יש צורך להמשיך להוציא חלב מהשד בהנקה או שאיבה. אם לא חל שיפור מספר ימים לאחר התחלת נטילת האנטיביוטיקה, כדאי להיוועץ שוב ברופא כדי לשקול החלפת סוג האנטיביוטיקה, שלול מצבים של עמידות החיידק לאנטביוטיקה או מצבים מורכבים כמו אבצס (מורסה) וכו’.
מניעת דלקת בשד
הצמדת תקינה של התינוק לשד כדי להבטיח מעבר חלב
הנקה לפי דרישת התינוק
עיסוי השד ושאיבה או סחיטה ידנית עד הקלה בין ההנקות כאשר השד גדוש
במקרה של סתימות חוזרות בצינוריות ניתן להשתמש בכמוסות לציטין שעשויות למנוע את הישנות התופעה
