סיפור ההנקה של שני והלל

סתם ככה לשבת על הספה, לשלוף ולהניק…
זה יקרה גם לי יום אחד?
אמרו לי שילד שלישי מגדל את עצמו
פחחחחחחחחחח
הילדה עושה לי שיעור בהנקה.

ואני? מההתחלה הרגשתי שמשהו לא טוב לה. משתנקת, סובלת, בוכה, לא רגועה…
אבל בין לבין?
בין ההנקות היא מלאך שישן אפילו לילה שלם… בחודש הראשון עלתה במשקל מעולה- גאווה לאומית לפחות זה, לא?
ואז התחיל הדשדוש של המשקל…
והיא?
מוכנה לינוק רק בשכיבה….
במיטה…
בחושך…
אולי כי היא פולניה טובה?
אבל פתאום היא גם כבר לא מוכנה לינוק. לא עולה במשקל. אפילו קצת ירדה…
אוי ויי!!!!
איזו מכה מתחת לחזייה לאימא יועצת הנקה
מהר מאוד שאיבות/צינוריות/בקבוקים שאובים חילבה/מורינגה/סתימות, עיסויים ומנשאים….
והיא?
ממשיכה בשלה-
לינוק היא לא מוכנה…. עכשיו רק בחושך.

על שש!!!!
קרקס מוסקבה זה כאן
ואני מה ביקשתי?
לשבת בבית קפה או מסעדה… אפילו סתם לעשות סיבוב בשכונה
״לא ולא אימא. את תשלפי את השד רק במיטה״ או אולי… קבלי על עצמך צניעות- אישה!
והיא?
עדיין לא עולה טוב במשקל.
ואני? מה לא עושה-
שואבת, ומנסה להוסיף מנה בכל צורה: לפעמים בכוס, במזרק, בבקבוק, בצינורית על השד על האצבע… מה לא ניסיתי…
נשברת, בוכה.
ושומעת קולות פנימיים: ״אסור לך, את יועצת הנקה!״
ואז?
גסטרו אחת.
לוסק אחד.
והופ!
הילדה מוכן לחזור להנקה…
פוגשת אוסתאופת נפלא.
הלל והוא סיפור אהבה.
שניים שלושה טיפולים והילדה עולה במשקלים.
מוכנה לינוק!!!!
אמנם לרוב במיטה
וגם סתם ככה בספה…